העיפרון שנפל על הראש של איתמר

יום אחד אני וכל המשפחה טסנו לאילת.
היה די משעמם אז בנתיים כתבתי מחזה זמר, לפתע נפתח  החלון והעיפרון שלי נפל מהחלון של המטוס.
הוא נפל במדבר הסיבירי על ראשו של דוד אריה אבל הבעיה הייתה שלא יכולתי  להגיד לטייס  לעצור אז הימשכנו לטוס וגם לא ראינו על מי הוא נפל מכייון שההינו גבוהים מאד . וכאשר היגענו לאילת חזרנו על כל המקומות שההינו בהם ולא מצאנו עד שלפתע נתקלנו באיתמר , איתמר אמר לנו כך:״ הרגשתי משהו נופל לי על הראש והיה כתוב שם ״ נחום ביליבאו״. מה השם משפחה שלכם, אולי זה שלכם?״ ואני ישר צעקתי:״ זה אני, זה אני נחום ביליבאו, זה אני״ איתמר נתן לי את העיפרון.











סוף...

דברים שמתחשק לי לפעמים לעשות מתוך ״הילד הזה הוא אני״ יהודה אטלס

דברים שמתחשק לי לפעמים לעשות:
לאכול חצי תפוח ות׳חצי השני לזרוק,
לשתות ישר מהבקבוק אפילו שיכנס בו רוק,

 לצאת לרחוב לשחק בדיוק כשהאוכל מוכן,
להתנדנד בכסא על-יד השולחן,

לנגב בשרוול את האף מנזלת,
לקחת מקדחה ולקדוח בדלת,

לשחק כדורגל בתוך הבית,
לזרוק מהחלון גרעינים של זית,

לפתוח ת׳רדיו חזק בזמן מנוחה,
לא לרחוץ ת׳ידים לפני כל ארוחה,

מעצים של שכנים גויבות לסחוב,
להביא הביתה כלבים מהרחוב,

ללכת לבד לקנות בחנויות,
לבזבז כסף על סתם שטויות,

לקחת צבעים לקשקש על הקיר
ולהגיד שלום לאיש שאני לא מכיר.

לפעמים מתחשק לי
ואני סתם רוצה -
ולפעמים מתחשק לי
ואני עושה! 

הרפתקאות יעל וגדי כתב אורי ציזנר

פרולוג

״חכה רגע״ קראה אחרי יעל, אני רוצה להגיד לך משהו חשוב, לאן אתה הולך? יעל רצה אחרי אבל אני רצתי יותר מהר ממנה וצעקתי בתוך ריצה:״ אמא אמרה לי שאני חייב להכין שיעורי בית כי לא הכנתי אתמול״.

 פתאם עצרתי וחיכיתי ליעל, שאלתי אותה:״ מה את רוצה להגיד לי?״ ויעל ענתה לי:״ אני רוצה להכין אתך

שיעורי בית״. חשבתי ועניתי:״ דבר ריאשון זה לא כל-כך חשוב ודבר שני אמא שלי לא מרשה כי: היא אומרת שאני לא מרוכז מספיק״.

אז אמרתי לה שתבוא מחר. למחרת בבקר כשהתלבשתי לבית ספר צילצול בטלפון הסיח את דעתי אמרתי לרוני

אחותי לענות ולהגיד שעוד רגע גדי יענה כשסיימתי להתלבש עניתי לטלפון ויעל שאלה אותי:״ איפה אתה גר?״

עניתי לה:״ בכדור הארץ״, ״איפה בכדור הארץ?״ ,״בישראל״, ״איפה בישראל?״,״בעיר״,״ איזו עיר?״,״ביבנה״,״ איפה ביבנה?״ ,״ ביבנה הירוקה״,״ איפה ביבנה הירוקה?״, ״בשונית״,״ איפה בשונית?״,״ בשונית 4״,״ איזו קומה בשונית 4?,

״קומה 2״,״ איזו דירה בקומה 2?״ ״ דירה 8״
יעל שאלה:״ מתי לבוא?״ ״תבואי ב-4 ווחצי״ עניתי. ״זה מאוחר מדי״ ״ אז תבואי ב-5״ עניתי, יעל חזרה ואמרה:
״ אמרתי מאוחר מדי,תנקה את האוזניים שלך אם אתה לא שומע טוב״.
״אז תבואי ב-4״ אמרתי. יעל אמרה:״ בסדר, בי בי ונתקה.

פרק ראשון שבו: יעל ואני

מתגנבים למקום שאסור

שמתי את התיק על הגב והלכתי לבית הספר.

בדרך לבית הספר פגשתי את יעל. נכנסתי לכיתה והוצאתי חשבון.
כשהמורה לא ראתה אמרתי ליעל:״ במה אפשר לשחק אך שסימתי את המשפט המורה ראתה והענישה אותי.
כשכלם יצאו החוצה במקום לשבת בספסל התגנבתי למקום שאסור. כשראיתי את חלון חדר המורים התכופפתי.
למזלי הטוב ראיתי את יעל גם מתגנבת בלי שיראו אותה צעקתי לה:״ יעל״, היא היסתובבה לעברי ושאלה:
״מה אתה עושה כאן?״ ״קדם תגידי את״ ״קדם אתה״ ״ קדם את״ המשכתי להתווכח פתאם מורה שמעה
אותנו, אני ויעל התחבאנו מאחורי שתי עצים שהיסתירו אותנו, למזלנו הטוב המורה לא ראתה אותנו אבל
היא היסתכלה לעבר אחד העצים. לבסוף התברר שהמורה למדעים ראתה אותנו.
לחשתי ליעל:״ נפסיק לריב ונעבד כצוות״יעל ענתה בלחישה:״בסדר״. כשהמורה הלכה יעל ואני יצאנו מהמחבוא
וכמו שאמרנו עבדנו כצוות כשיצאנו מהמחבוא רועי מהכיתה שלנו אמר לנו שהוא אומר למורה שהיינו במקום שאסור.
יעל ואני התחננו שלא יאמר למורה, אבל רועי לא הסכים. כשהיה צילצול שלושתינו נכנסנו לכיתה וחיכינו למורה.
כשהמורה נכנסה רועי התפרץ ( בלי להצביע)ואמר :״ יעל וגדי...״ המורה ניכנסה לדברי רועי ואמרה:״ לא מתפרצים בלי רשות״ והוציאה אותו לכיתה המקבילה. שמחנו על כך שהמורה הוציאה את רועי לכיתה מקבילה.
אבל לצערינו הרב המורה למדעים בדיוק ניכנסה לכיתה ואמרה למחנכת בקול זועף וצעקני:״ אני ראיתי את יעל וגדי ניכנסים למקום שאסור ״. המחנכת קראה לרועי ואמרה לו:״ אני לא הייתי צריכה להעניש אותך, עכשיו הם יקבלו 
עונש. כשהמורה ורועי חזרו מהכיתה היא כתבה לשנינו במחברות קשר.

העכבישים אוכלים אריות כתב אורי ציזנר.

פעם אחת היה עכביש בשם: גודי.

יום אחד הלך גודי ביער, הוא שמע קולות כאלה: פיק, פוק, פק. הוא היה עכביש סקרן מאד, הוא היה מאד סקרן

לדעת מי עושה את הקולות האלה. הוא המשיך ללכת והא שמע עוד קולות כאלה: בום, בום,בום,ווואאהההה. הוא המשיך

ללכת לכיוון הקולות אך הקולות רק התרחקו ממנו. לבסוף הוא הגיע לגן חיות והוא אפילו ראה את אותו העכביש כמוהו

אחר-כך גילה שהוא רואה את עצמו במראה.
החיות שהיו הם: ארנב, כלב, תרנגולת, ג׳ירפה, סוסה, זברה ואריה. גודי גילה שהקולות האלה נשמעו מהאריות.
הקולות האלה ממש עיצבנו אותו.העכביש צעק על האריה:״תפסיק כבר אריה מעצבן״. אך הוא המשיך
לשאוג.
העכביש הכה ברגלו ואמר:״ תפסיק לשאוג״, אבל זה לא עזר. העכביש בעט בשני רגליו ואמר:״ אני יאכל אותך עם
לא תפסיק״. האריה ניהיה צרוד מרב שאגותיו. העכביש אמר יופי ואכל את האריה ומאז ועד היום עכבישים
אוכלים אריות, למה? את זה אתם צריכים כבר לנחש בעצמכם...

הדרקון אני והתפוח, משורר: אורי ציזנר.

יום אחד הלכתי לקניות וכשחזרתי
מולי דרקון הופיע ,אכל חצי תפוח
הלך להתקלח ואכלתי את החצי
השני של התפוח.

הלכתי לשנתי
והוא אכל חצי ממקררי, התעוררתי
ואכלתי את החצי השני.

העפתי ת׳דרקון לביניין אחר
ואם הוא לא רצה התקשרתי
לשוטר, השוטר העיף לביניין אחר
ואותו סיפור קרא שם:
אכל חצי
תפוח הלך להתקלח, התקשרו
הם לשוטר העיף אותו לבינין אחר.

כך קרה גם בביניין הזה-המשיך
ככה הלאה והלאה ולא נגמר אף-פעם
בום!!!








                                                  

האוצר והדרקון כתב אורי ציזנר.

ובבוקר אחד בחדש ניסן נולד תינוק בשם איתמר.
פתאם התחיל איתמר לגדול ולגדול עד שניהיה איש. היה איתמר איש מאד חכם.
אחרי שסיים להמציא את המקלחת, ה׳מקלחת לבד׳ הוא הלך למיטה ונרדם במהרה.
יום אחד קרה דבר מה מוזר: איתמר הלך אל החלון, הסיר את הוילון ובאופן
מפתיע על עדן החלון היה מונח אוצר מדהים, כולו זהב. בתוך האוצר היה
מצויר דרקון בצבע כסף נוצץ. איתמר בהה באוצר למשך זמן מה. מיד לאחר-מכן שם איתמר
על-יד מיטתו את אוצרו המדהים.
הוא בנה חליפה כמו איירון-מן ועף לחפש את הדרקון.
כעבר 20 שעות כשלא מצא את האוצר היה איתמר עייף מאד, מאד. הוא חזר הביתה ב-6 וחצי עייף ומוטש ובשעה זאת הלך לישון.
למחרת לפנות בוקר בשעה-4 כשאיתמר עדין ישן, הדרקון שהיה בציור גדל וגדל עד שהפך
למציאותי. הדרקון היה ממש רעב, הוא לא אכל 7 ימים. הדרקון חשב שיספיק
לאכל את כל האוכל במקרר אבל למזלו הרע טעה, הוא הספיק לאכול רק חצי מהמקרר.
בשעה 7 איתמר קם, לקח לו כמה דקות לראות שהדרקון חי אך כשראה את הדרקון
במציאות, הוא לקח את חליפת איירון-מן והתחיל להילחם בו אבל הוא לא הצליח. הדרקון הוציא
מפיו אש ממש חזקה ושורפת בעיניים. לבסוף החליט איתמר לתלות על הקיר סל
שהדרקון ישחק כדורסל ובנתיים התקשר איתמר לכל גיבורי העל שיבואו להצילו.
בנתיים ניסה איתמר להילחם עוד קצת.
כעבר דקה-שתיים גיבורי העל באו והם ניסו להרוג את הדרקון.
לקח המון זמן ( כמעט יום) להרוג אותו.
כשסיימו כל הבית של איתמר היה
שרוף.

״מפחד מטובים לא אכפת לי מרעים״ כתב אורי ציזנר.

יום אחד אני וכל המשפחה שלי הלכנו למסעדה.
במסעדה ראיתי  100  אנשים רעים וברחתי... פתאם הרגשתי שלא אכפת לי מרעים !
חזרתי למסעדה וראיתי את כל המשפחה שלי ואת כל האנשים בורחים.
שאלתי את עצמי:״ למה כולם בורחים?״  אחד מהאנשים ענה לי:״ כי אנחנו אנשים רעים״
(באמצע דבריו צחק צחוק קליל). פתאם הרגשתי שאני ממש מפחד מטובים.
למה? שאלה טובה כי: האנשים הטובים ברחו וגם המשפחה שלי ברחה ואני לא רוצה,
אני רוצה שהם הם ישארו אז כעסתי ופחדתי.
המשפחה שלי היתה עצובה כי לא הייתי אתם.
הם היו טובים, (ואם שכחתם אני מפחד מטובים ולא אכפת לי מרעים ) אז נסעתי באוטו וראיתי
מהחלון אנשים שאני לא אוהב.